בשנת 2009 נרשמו במדינת ישראל 252 רשויות מקומיות, המנהלות תקציבים בהיקף שנתי של למעלה מ-30 מיליארד ₪. הנהגתן של הרשויות המקומיות מקבלת החלטות ברמות שונות, הקובעות (בסופו של דבר) את גורלם של הישובים ותושביהם. רשויות מקומיות רבות מתקשות בניהולן העצמי והחלטותיהן מביאות אותן לגירעונות מצטברים ולקושי להתנהל עצמאית. מרב הרשויות המקומיות (כ- 76%) פועלות בגירעון קבוע בתקציבן ובגירעון מצטבר (רב שנתי).
המאמר בוחן את השפעתה של המנהיגות המקומית על קבה"ח ברשויות מקומיות ("איתנות" ו"חלשות"). הנחת היסוד היא, שהצלחתה או כישלונה של רשות מקומית היא, בין היתר, תוצר של אופי קבה"ח בהנהגתה (בהווה או בעבר). תרומתו של המחקר בכך שהוא מצביע על קבלת ההחלטות של המנהיגות המקומית כגורם מרכזי להצלחתה או חולשתה של הרשות המקומית. המחקר מצביע על מנהיגות דומיננטית, מקצועית, הפועלת במסגרת התקציב, מתייעצת ומשתפת יותר ברשויות "איתנות" ומעלה כשלי מנהיגות מרכזיים בקבה"ח ברשויות "חלשות", כגון: הסתמכות על האינטואיציה בקבלת החלטות אסטרטגיות, חוסר זהירות ואופטימיות יתר, יכולת תמרון חלשה בין השחקנים המרכזיים, כניעה ללחצים, חוסר התייעצות וסגנון מנהיגות ריכוזי, עבודת מטה חלשה והסתמכות מועטה על הדרג המקצועי, נסיגה מהחלטות וחוסר החלטיות.
